רבייה

[צבי דגן]

סקס לינק
ניתן לראות את הגן גם על זכר וגם על נקבה אך רק הזכר יכול להיות הנשא של הגן, נקבה לא יכולה להיות נשאית ז"א רק נקבה בעלת מופע הגן היא נשאית.
לעומת זו, הזכר חייב שגם על האב וגם על האם יהיה את הגן בכדי שיהיה ניתן לראות עליו את הגן ואילו לנקבה מספיק שרק לזכר יהיה את הגן.
מה שאומר שאם יש זכר נשא ונקבה ללא גן ואחד הצאצאים יהיה במופע הגן נדע מייד שהיא נקבה -  נקבה מקבלת גן רק מהאבא.
אם הזכר במופע הגן מיד כל הנקבות יצאו במופע הגן.

[צבי דגן]

אומנת
אומנת היא, תיבה שבה נשמרים תנאי לחות וטמפרטורה שמתאימים להתפתחות הגוזל.
התיבה עשוייה מחומר מבודד (עץ פלסטיק) ובתוכה יש בקר טמפרטורה וגוף חימום.
הבקר שומר על טמפרטורה ולחות קבועים ומדמה את הדגירת של ההורים.

גוזלים אינם מסוגלים לשמור על חום גופם ולכן הם נזקקים לדגירת ההורים.
לפעמים, כתחליף לדגירה, משתמשים באומנת.
ראה גם כאן: האכלת יד - צעד אחר צעד
ראה גם כאן: האכלת יד למתחילים
הציוד הנדרש לבניית אומנת הם:

1. תיבת עץ (עדיף מעץ מלא או סנדויץ') או - פלסטיק.
   עם דלתות הזזה מזכוכית שקופה.
   
   
2. מגש מים כדי לשמור על לחות מתאימה
   
   
3. גוף חימום בסביבות 75W-100W, לא משנה באיזה פורמט.
   
   
4. מאוורר בדומה לזה שיש במחשבים.
   למען הבטיחות, רצוי כזה שעובד על 24V ואז תצטרך גם שנאי (טרספורמטור) בהספר של לפחות 1A (אמפר) ורצוי - יותר.
   אם הוא עובד על 220V, כמובן שלא צריך שנאי.   
   
   
5. בקר טמפרטורה בדיוק של 0.1 מעלות צלזיוס.
   
   
6. מד טמפרטורות דגיטלי, רצוי בדיוק של 0.1 מעלות צלזיוס
   רצוי שהמד טמפרטורה יהיה משולב עם מד לחות
   
   
   כמו כן, תצטרך חשמלאי שידע לחבר עבורך את הבקר עם גוף החימום ועם המאוורר.
   
   
   
7. נתונים נוספים
   
   סוג התוכי, משך הדגירה, גיל הגמילה ומשקל הבוגר
   
   טבלת טמפרטורות לפי גיל הגוזלים
   
   
   

[צבי דגן]

אינקובטור
מדגרה, מכשיר לדגירה מלאכותית, מכשיר לחימום ביצים, שמירה על לחות והפיכת הביצים בפרקי זמן, כל זאת ע"מ לגרום לגוזלים לבקוע מהם בריאים ושלמים.
ראה גם כאן: האכלת יד למתחילים / תורגם ע"י לילך קרמן
ראה גם כאן: האכלת יד - צעד אחר צעד

[צבי דגן]

אפרוח - מאפיינים
האפרוח מגיח מהביצה בעיניים פקוחות, וגופו מכוסה פלומה.
כעבור זמן קצר מאוד, הוא כבר מסוגל ללכת בכוחות עצמו.
כעבור יום או יומיים הם עוזבים את הקן והולכים אחרי אימם.
אפרוחים נולדים לדוגרי קרקע (עופות מים, תרנגולות, תרנגולי הודו, שלווים, סיקסקים ועוד).
ברוב המקרים, הקן בנוי על הארץ (מלבד ברווז מסויים שבונה את הקן על העץ והאפרוחים נאלצים לקפוץ ממנו למטה).
אפרוח הוא צאצא של עופות מקבוצת עוזבי קן.
כאמור האפרוח בוקע מהביצה כשהוא מכוסה פלומה ועיניו פקוחות.
סמוך מאוד לבקיעת האפרוח הוא די עצמאי ומסוגל לעמוד וללכת על רגליו, לאכול בכוחות בעצמו ללא עזרת הוריו.
ובכל זאת, ברוב המינים, הוא יהיה תלוי בהוריו לצורך הגנה מטורפים, מציאת מקורות מזון ומחסה ולעתים גם לצורך תהליך החתמה ולימוד התנהגות שתשמש אותו להישרדותו במהלך חייו הבוגרים.
עופות שיש להם אפרוחים הם תרנגולים, שלוים, פסיונים וברווזיים (ברווזים, אווזים וברבורים), יענים (יען, אמו, ננדו), שחפיות ים, סיקסק ועוד.
ראה גם: גוזל

• אפרוח של תרנגולת
  
  
• אפרוח של ברווז
  
  

• אפרוח של יען
  
  
• אפרוח של אמו
  
  
• אפרוח של סיקסק
  
  
• אפרוח של שליו
  
  

• אפרוח של שחף
  
  

[צבי דגן]

בדיקת המין (הזוויג)
בדיקת הזוויג (המין):
רוב סוגי התוכים הם בעלי חד-צורתיות מינית ולא ניתן להבחין בין זכר ונקבה רק לפי מראה חיצוני.
כדי לדעת בוודאות את מינם צריך לערוך להם בדיקת דם (DNA).
כשמציינים שהתוכים הם בדוקי מין הכוונה היא שיש להם תעודה המעידה על הבדיקה  הזו.

כיצד נעשית הבדיקה?
המגדל לוקח טיפת דם מאחת מאצבעות רגלו של התוכי ושולח את טיפת הדם במעטפה למעבדה.
על המעטפה מצויין סוג התוכי ומספר הטבעת שעל רגלו.
הבדיקה נעשית במעבדה (בארץ: מעבדת קרניאלי) והתוצאות נשלחות למגדל בטופס רשמי של המעבדה. בטופס מצויין אם התוכי הוא זכר או נקבה, את סוג התוכי ואת מספר הטבעת שעל רגלו.
הגמר הבדיקה, המעבדה חייבת להנפיק לך תעודת בריאות של התוכי.

למה חשוב לדעת את מינו של התוכי?
החשיבות של הבדיקה היא בעיקר למי שרוצה להרבות תוכים ורוצה לדעת בוודאות את מינם.
כשאתם קונים את התוכי חדש, חשוב לוודא את כל הנתונים, וודאו שמספר הטבעת תואם את הבדיקה.

[צבי דגן]

ביצה

• תא המין הנקבי; עגול לבנבן שמטילה הציפור/העוף, הזוחל, הדג, חרק, דו-חיים.
  
• ביצה, אצל בעלי חיים מסוימים, היא מבנה המיועד להכיל עובר, להגן עליו ולכלכל אותו עד דרגת בגרות מינימאלית השונה מבעל חיים אחד למשנהו.
  
• אחרי ההפריה, מטילה הציפור את הביצה ודוגרת עליה זמן מה, עד אשר בוקע הצאצא. במרבית המינים הנקבה היא זו שמטילה ודוגרת על הביצה, אך ישנם גם יוצאי דופן: זכר הקזואר הוא זה שדוגר על הביצים, כך גם אצל הפינגווי.
  
• עופות אוסטרליים מסוימים אינם דוגרים כלל, וקוברים את הביצים בחול.
  

מבנה הביצה:
ביצי העופות מצויים בשלל גוונים וצורות חיצוניים, אך המבנה הפנימי שלהן זהה בדרך כלל ומכיל חלמון צהוב, המשמש מקור מזון לעובר, וסביבו שכבה של חלבון. החלמון מוחזק בקצותיו באמצעות קורים חלבוניים המאפשרים לו לנוע על צירו, כך שהעובר נותר תמיד כשראשו כלפי מעלה. את החלבון עוטה הקליפה, העשויה בעיקר סידן פחמתי ומכילה נקבוביות אוויר רבות - בזו של תרנגולת, לדוגמה, יש למעלה מ־7000 נקבוביות. שני הקרומים המרפדים את הקליפה מופרדים זה מזה בחלקה החד של הביצה, ויוצרים שק אוויר, המאפשר לגוזל לנשום את נשימתו הראשונה, עם בקיעת הביצה.

---

ביצים מסוגים שונים

אפרוח בוקע

צב בוקע

ביצי פרפר דנאית הדורה

ביצי ירגזי

ביצי כחלי רונן

ביצי עיט

ביצי קנית

ביצי שחפית

ביצי שחרור

[צבי דגן]

ביצה כלואה
אנחנו מכנים במושג "ביצה כלואה" כאשר הביצה, שאמורה הייתה לצאת בדרך הטבעית, מפסיקה את מהלך ההתקדמות שלה בצינור ההטלה ולא יוצאת בדרך הטבעית תוך זמן סביר.
במצב זה קיימת סכנה לאובדן הציפור ויש לטפל בבעיה באופן מיידי.



          
          גודל הביצה ביחס לגוף                תשישות מוחלטת מייד לאחר הוצאת הביצה                        תחילת התאוששות

                           התאוששות                                                   התחזקות - מצליחה לעמוד על הרגליים

הינה סרטון שימחיש לכם כיצד מטפלי בבעיה.
לא לנסות למי שאין לו ניסיון קודם!



[url]https://youtu.be/yxbYuyjsgxQ[/url]

• מהם הגורמים ל"ביצה כלואה"?
  

- מחסור ישיר בסידן, בגלל תזונה לקוייה, הוא הגורם השכיח.
- עודף בשומן שקושר את הסידן.
- מחסור בויטמין D או באור השמש.
- הטלות מרובות ועקב כך - הידלדלות הסידן בגוף.
- בעיות גנטיות.
- ביצה גדולה במיוחד.
- מיקום הביצה בצינור ההטלה.
- פגמים במבנה האנטומי של התוכי.
- בעיות תורשתיות.
- נקבה מתבגרת/מזדקנת.
- טמפרטורה סביבה נמוכה.
- השמנת יתר.

• איך נזהה את הבעייה?
  

 סימנים התנהגותיים:
- התוכית תמצא בתחתית הכלוב.
- רגליים מפוסקות.
- נוצות מנופחות.
- רעידה.
- חוסר תיאבון ואי שתיית מים.
- עמידה/ישיבה/שכיבה במקום אחד - כמשותקת.
- התנשפות הכבדות.
 סימנים פיזיולוגיים:
- התוכי נראה חלש ותשוש.
- מצב הרוח - מדוכא.
- "הקפצת" החל\ק התחתון של הגוף והזנב.
- במישוש קל בבטן התחתון ניתן לחוש בביצה.
- נשימות כבדות.
- שיתוק כללי.
- מוות פתאומי.

---

מה עושים?

1. - ראשית נדאג לייצב את מצבו של התוכי: סביבה לחה ומחוממת (כ-400C).
   
2. - טפטף אל החלק התחתון של המקור, תמיסת סידן שמכיל גם ויטמין D3, יש לתת טיפה (או שתיים) כל חצי שעה, בהתאם לגודל הציפור.
   
3. - טבול את הציפור באמבט מים חמים (זהירות - לא להטביעה) בטמפרטורה של כ-380C למשך דקה או - שתיים.
   
4. - במקרה של מחסור בסידן - לספק את הסידן הדרוש.
   ברוב המקרים הטיפול הנ"ל פותר את הבעייה מבלי לסכן את התוכי.
   במקרים אחרים:
   - להוציא את הביצה, אך כאן קיימת סכנה לחיי הציפור ומוטב שתיעשה ע"י מומחה.
   - לציפור, שביצה נכלאה, קיים סיכון שזה יקרה שוב, לכן יש להוציאה ממחזור הרבייה.
   - אם התופעה חוזרת גם אצל התוכים האחרים שברשתך - סימן הוא שיש לך בעיה בדרך הגידול, בדוק את התפריט והמרכיבי המזון שבו.
   

טיפול מיידי ע"י הוטרינר:

• - הזרקת סידן מרוכז לחלל הבטן או מתן סירופ דרך הפה.
  
• - זריקה לזירוז ההטלה.
  
• - אם הביצה נמצאת קרוב לפתח היציאה - ניתן להחדיר "שמן חוקן" לתעלה תוך עיסוי עדין והוצאת הביצה בשלמותה.
  
• - אם הביצה נשברת ותחולתה דלפה פנימה - יש לתת אנטיביוטיקה.
  
• - נתינת נוזלים ודקסטרוז לחיזוק + ויטמינים בריכוז גבוה.
  
• חילוץ פיזי של הביצה (שים לב, זו היא פעולה שדורשת מיומנות רבה ומוטב שתיעשה ע"י מומחה):
  
• - ניתן לחשרר את הביצה ע"י שימון תעלת ההטלה ודחיפה זהירת של הביצה החוצה. זאת בתנאי שהביצה נמצאת בתנוחה נוחה כשהחלק החד שלה נמצא כפלי מטה. התהליך מצריך הרדמת התוכי שעלול לגרום לסיבוכים כמו התמוטטות הרחם, או יציאת הרחם אל הביב. קריעת הביצה עלולה להוביל לדלקת חריפה ולדלקות משניות ואז - מוות.
  
• - הזרקת הורמונים שמובילים להתכווצויות חזקות ושמעודדים את ההטלה (עלול גרום לקרע ברחם).
  שתי השיטות הנ"ל מסוכנות לתוכי ודורשות מיומנות רבה.
  
• - שאיבת תוכן הביצה, שיטה קלה ופחות מסוכנת היא שימוש במחט עבה והמזרק ושאיבת תכולת הביצה דרך דופן הבטן או הביב (גם כאן קיימת הסכנה של דלקת).
  

מה נעשה כדי למנוע או לצמצם את המקרים האלה?

• - הקפד על תנוהנ נכונה ומאוזנת.
  
• - תן תוספת סידן במיוחד לקראת האביב (עונת הרבייה) ודאג שהתוכי יהיה באור השממש לפחות למשך כרבע שעה בכל יום. לחילופין (בתוך מבנה) - קרינה אור אולטרה סגול (UV).
  
• סידן ניתן לתת בצורה של "עצם" הדיונון (סבידה) וצדפים טחונים הניתנים לרכישה בכל חנות לחיות מחמד. קליפות ביצים אפויות וטחונות במשך כל השנה ובמיוחד בעונת הרבייה.
  
• - הימנע מלגרום לתוכים להתרבות מוקדם מידיי.
  
• - כדי להבטיח את ספיגת הסידן בגוף, יש לספק לתוכי ויטמינים ואור שמש ישירה הכוללל את התחום B - UV (לא דרך זכוכית) לפחות למספר דקות ביום, או להשתמש בנורות מיוחדות הכוללןת את רכיב ה- UVB, לחילופין - ניתן לספק לתוכים, פעם בשבוע, סידן נוזלי בתוספת ויטמין D3 זמין ממגוון יצרנים.
  

החלמה
- במידה ולא היו סיבוכים, ההתאוששות מהירה מאוד, והתוכי מסוגל לעמוד עצמאית על המקלות כעבור שעה-שעתיים ולחזור הביתה עוד באותו היום. מקרים מסובכים יותר יכולים לדרוש טיפול ממושך של כמה ימים.
סיכום
תופעת ה"ביצה כלואה" היא אחת ממקרי החירום הדורש התערבות רפואית מיידית וערנות של הבעלים. בגלל המספר הרב של סיבוכים של המצב והטיפול, שהוא לא תמיד פשוט, המסקנה העיקרית היא, שהטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. מניעה פשוטה כוללת תזונה נכונה ומתאימה, מיקום הכלוב במקום רגוע ורחוק ממקור חום/קור ישיר, תוספת ויטמינים וסידן בתקופת ההריון והפסקת הרבייה בפרטים שהמצב חוזר אצלן יותר מפעם אחת.

[צבי דגן]

ברירה טבעית ואבולוציה
הברירה הטבעית, היא מנגנון בתהליך האבולוציה, שבו בעלי החיים והצמחים מעבירים את התכונות התורשתיות שלהם (גנים) אל הדורות הבאים וכך דואגים לתפוצת המין לנישות אקולוגיות נוספות.
כמו כן, השיטה תורמת לחיזוק המין, שכן החלש ומי שאינו מתאים לתנאי המחיה, לא ישרוד.
צ'ארלס דרווין ואלפרד ראסל וואלאס היו הראשונים שהגו את הרעיון הזה והבינו את חשיבותו בעולם החי.

---

לבעלי החיים ולצמחים יש מגוון גדול של תכונות.
ישנם כאלה שיש להם תכונות שמותאמות יותר לסביבה ועוזרים להם לשרוד ולהעמיד צאיצאים.
תכונות אלה עשיות לעבור לדור הבא, ולכן יש לצאיצאים האלה סיכויים גדולים יותר לשרוד ולהוריש את התכונות לדור הבא.
באותו הגיון, הפרטים שיש להם תכונות שמזיקות להם בסביבתם יתקשו להעמיד צאצאים ולא יוריש את תכונותיהם התורשתיות.

[צבי דגן]

גוזל - מאפיינים
גוזל הוא צאצא של עופות/ציפורים שבוקע מהביצה במצב שהוא עדיין לא מפותח.
הגוזל, לא יכול לעזוב את הקן, לא יכול לשמור על חום גופו ועל הלחות הרצוייה ולא יכול לאכול בעצמו.
הוריו דואגים לשמור על על חום גופו ועל הלחות הרצוייה, ומאכילים אותו.
הרגליים חלשות ואינם יכולים ללכת.
יש גוזלים שבוקעים מן הביצה כשעיניהם עצומות והפלומה שלהם דלילה.
יש גוזלים שבוקעים במצב שעיניהם פקוחות וכל גופם מכוסה פלומה צפופה.
ברוב המקרים, ההורים בונים את הקן על עץ או או בתוך העץ או בנקרות הסלעים.
ראה גם: אפרוח
                                   גוזל של קוקטיל                                                                   גוזל של דרור הבית

                                                                         גוזל של גוזלי שחרור אמריקאי

                                                                             גוזלים של סנונית הרפתות           

                                                                             צוצלת מאכילה את הגוזל

[צבי דגן]

גמול (גוזל גמול)
גמילה הוא מונח המתייחס בעיקר לתהליך השתחררות מתלות במשהו או במישהו.
באופן כללי, מונח זה מתייחס לתהליך השתחררות שכזה מכל סוג שהוא של תלות או התמכרות.
"תוכי גמול" הוא תוכי שנגמל מהוריו ואוכל באופן עצמוני.
לעיון מעמיק ולהרחבה, בקישורים האלה:

• גמילה נכונה ולא גמילה כפויה
  
•