אברי גוף

[צבי דגן]

אבק נוצות
אבק נוצות הוא האבק הלבן שמתפזר מהתוכי (לא מכולם) ומשמש כחומר סיכה.
מופיע בכמות גדולה יותר אצל הקאקדו, ג'אקו וקוקטייל, אצל הקקדו הוא מופיע בכמות רבה יותר.
אבק הנוצות נמצא בין הנוצות והוא מקל על הנוצות להחליק בקלות אחת על גבי השניה, למניעת השחיקה (פעולה שדומה לפעולת השמן).
בעופות מים, ישנה בלוטה מעל הזנב שמשמשת לשימון הנוצות גם למניעת חיכוך וחדירת מים לגוף העוף.
זאת כדי לאפשר תעופה טובה לאחר מכן.
יש אנשים שרגישים מאוד לאבק הנוצות (אלרגיים).

[צבי דגן]

אברות
אברות הן נוצות התעופה הגדולות והחזקות, שנמצאות בשורת הנוצות האחורית ביותר ויוצרות את מרבית שטח הכנף והזנב.
האברות נחלקות לאברות יד, אברות אמה ואברות זנב.
לכל אברה יש קנה עבה יחסית וקשיח.

[צבי דגן]

ביב - קלואקה
הביב נקרא גם בלועזית: קלואקה (cloaca)
הביב הוא פתח ההפרשה של העופות (וגם הזוחלים, הדו חיים, בעלי הביב ויונקי הכיס), נימצא בחלק התחתון של התוכי, מתחת לזנב.
לציפורים יש רק פתח הפרשה אחד שממנו מופרשים השתן והצואה יחד.
אצל רובם זהו גם פתח הרבייה (אצל יונקי הכיס ועופות מסוימים מערכת הרבייה נפרדת מפתח הביב).
חשוב לוודא שהוא נקי.

[צבי דגן]

גזירת נוצות התעופה
תוכי גזור נוצות מאבד את הביטחון העצמי שלו ונעשה תוקפן.
יש כאלה שנוהגים לגזור את נוצות התעופה, כדי להגביל את התנועה המרחבית של התוכי.
הסיבה הנפוצה היא "כדי שהתוכי לא יברח".
סיבה זו היא בערבון מוגבל משום שגם תוכי גזור נוצות, עלול לברוח במיוחד כשהוא נבהל ממשהו.
לעומת זאת ישנן חסרונות מסויימים וסיבות רבות שלא לגזור את נוצות התעופה ולא לגרום לנכות של התוכי:
יש להפעיל "שיקול דעת" ולהתחשב בטובתו של התוכי.
להלן חלק מהסיבות שבגללן לא מומלץ לגזות את נוצות התעופה:

1. תוכי גזור נוצות עדיין יכול לברוח, במיוחד כאשר הוא נבהל מארוע פתאומי.
   
2. במקרה כזה, המגדל מופתע "איך קרה שהתוכי ברח, הרי גזרתי לו את נוצות התעופה" אבל עובדה שזה קורה במקרים רבים.
   
3. אם תוכי, שגזרו לו את נוצות התעופה, בכל זאת מצליח "לקפוץ" מהחלון אל החצר, מהר מאוד הוא יטרף ע"י החתול הראשון שיפגוש אותו, שהרי הוא נכה ומוגבל מאוד ביכולת התעופה.
   
4. המגדל סומך על פעולת הגזירה וחושב שבכך הוא קנה לעצמו "תעודת ביטוח" ובפועל תוך מספר שבועות הנוצות החדשות גדלות והמגדל לא שם לב לכך ואז קורה הנרא מכל - הארוע שלא רצוי שיקרה.
   
5. יש גם את העניין האסטטי והיופי, ברור שגזירת הנוצות פוגע בשלמות יופיו של התוכי.
   
6. ויש את העניין המצפוני, הגבלת התנועה המרחבית של התוכי, ובעצם אנחנו גורמים לו להיות נכה באופן יזום (תחשוב, האם יש לנו את הזכות הזו?).
   
7. אם לא גוזרים נכון את הנוצות, התוכי לא יוכל לנחות נחיתה רכה, והוא עלול "להתרסק" לקרקע ולפצוע את עצמו.
   
8. אם תגזור את נוצות התעופה בעצמך, תסתכן בכך שהתוכי יזכור את החוויה הטראומטית הזו, והוא ישנא אותך ויפתח התנהגויות תוקפניות אליך (וגם אל אחרים), במקרים רבים זה יהיה בלתי הפיך.
   
9. גזירת נוצות התעופה מונעת מהתוכי לפתח את שרירי התעופה ובכך אתה מחליש את התוכי
   
10. בעיית רבייה בגלל גזירת נוצות התעופה: זוג תוכים שגזרו להם את נוצות התעופה ייתקשו לייצב את עצמם בזמן ההזדווגות
    

החסרון היחיד שאני רואה בהשארת נוצות התעופה הוא, שצריך לקחת אחריות וכשהתוכי משוחרר, לא לשכוח לסגור את כל פתחי הבית.
אם בכל זאת תחליט לגזור, לפחות תעשה זאת לאחר שהתוכי פיתח את שרירי התעופה ולמד לעוף היטב (בערך בגיל 8-12 חודשים).
ושיעשה זאת אדם אחר מבלי שתהיה נוכח בחדר.
לשיקולך ושיהיה בהצלחה
לפני שאתה מחליט החלטות גורליות כאלה, כדאי שתעיין בקישורים האלה ואולי תשנה את דעתך:

• קיצוץ נוצות וציפורנים לתוכי
  
• גזירת נוצות התעופה - בעד ונגד
  
• גזירת נוצות התעופה
  

[צבי דגן]

דונגית (הבחנה בין הזוויגים אצל התוכונים)
הדונגית משמשת גם כאיבר חישה של התוכי.
דונגית היא החלק שבין המצח לבין המקור של התוכי.
לתוכונים ישנה דוגנית - שהיא העצם הבולט סביב הנחיריים.
בהגיעה התוכון לגיל שישה חודשים ניתן לאבחן ולהבדיל בין הזוויגים - באמצעות צבע הדונגית.
צבע הדונגית של הזכר הוא כחול.
אצל הנקבה - חום/לבנה - (בז').
אם צבע דונגית הוא ורוד - הרי שלפנינו תוכון צעיר שלא ניתן לדעת את מינו או - זכר אלבינו.


                                                                                                                                                                                       
זכר ונקבה בוגרים

                          זכרים צעירים                                                                                       נקבות צעירות
              
כך נראה תוכון צעיר:
 פסים על המצח
 עיניים כהות ללא "טבעת" בהירה סביב העין.
 צבע הדונגית לא התייצב וקשה לקבוע את הזוויג.
 כתמים קצרים כהים על רקע בהיר בצידי הפנים.

כך נראה תוכון בוגר:
 המצח חלק, בד"כ בהיר, ללא פסים
 "טבעת" בהירה סביב העין.
 צבע הדונגית מיוצב וניתן להבחין בין הזוויגים.
 כתמים גדולים כהים על רקע בהיר בצידי הפנים.

[צבי דגן]

זפק

• הזפק הוא "שק" בצורה המזכירה מעט את האות S. לזפק יכולת להימתח, ותפקידו העיקרי הוא אגירת מזון.
  
• הזפק מפותח במיוחד בגוזלים, וגדלו היחסי קטן יותר בבוגרים.
  
• הזפק הוא חלק מורחב בוושט, כעין "כיס" שמאחסון את המזון לפני שהוא עובר לקיבה שבה מתקיים תהליך העיכול העיקרי של המזון.
  
• הזפק הוא בעצם חלק ממערכת העיכול, שבו מתחיל תהליך ראשוני של העיכול.
  
• במערכת העיכול של ציפורים, הזפק הוא בעצם מעין כיס שרירי מורחב שמצוי בהמשך הוושט.
  
• הזפק משמש לאחסון מזון באופן זמני, בטרם עיכולו.
  
• לאחר עיכוב מסויים בזפק, המזון המאוחסן בזפק עובר אל קיבת הבלוטות (Proventriculus). לאחר תהליך העיכול בקיבת הבלוטות, המזון המעוכל עובר אל קיבת השרירים (Gizzard) ומשם אל המעיים.
  
• אצל חלק מהיונים וגם אצל התוכים, בעונת הרבייה הזפק מפריש מעין חֶלֶב המכונה "חלב יונים", שבו היונה והתוכי מאכילים את הגוזלים בימי חייהם הראשונים.
  
• עופות דורסים ואוכלי נבלות, כגון נשרים, מאביסים את עצמם במזון כאשר הוא שופע, ואז ניתן לראות את הזפק שלהם בולט מבסיס הצוואר.
  
  

• כך נראה הזפק כשהוא ריק:
  
  
  
• וכך נראה הזפק כשהוא מלא
  
  

[צבי דגן]

חילוף נוצות (נשירת נוצות עונתית)

• חילוף נוצות הוא אחד התהליכים המרכזיים במחזור חיי התוכי.
  הנוצות משמשות לבידוד ולשמירת החום של גוף של התוכי.
  הנוצות יוצרות את המבנה המיוחד של כנפי התוכי כדי שתצליח לעוף.
  הנוצות משמשות גם כקישוט, למטרת חיזור (או - הסוואה).
  
  
• באופן טבעי, במשך הזמן, הנוצות נשחקות בגלל החיכוך התמידי עם האוויר, הצמחים (או הכלוב) ובינן לבין עצמן.
  כל אלו גורמים לשחיקה ולבלייה של הנוצות.
  תוסיפו לזה את הלחות וקרינת השמש, כך שבמשך הזמן הן עלולות להיות פגומות באופן קשה ולאבד את יעודן כאברת תעופה, כמבודדת או אפילו כאמצעי קישוט.
  לכן, בכל תקופת זמן, התוכים מחליפים את נוצותיהם בהדרגה.
  

חלק מהתוכים מחליפים את הנוצות פעם אחת בשנה, מינים אחדים מחליפים את כל הנוצות (אבל לא בבת אחת) פעמיים בשנה ואחרים מבצעים חילוף נוסף, ומוגבל יותר.
תהליך חילוף הנוצות דורש מהתוכי אנרגיה רבה ולכן יש לספק להם מזון עשיר בחלבון ומנרלים.

חילוף הנוצות הוא תהליך פיזיולוגי עונתי של נשירה וחידוש.
החילוף הוא הדרגתי, כדי שלא לפגוע בכושר התעופה ולמנוע בזבוז אנרגיה.
החילוף נעשה באופן סימטרי משני צדי גופו של התוכי, וזאת כדי שהפגיעה בכושר התעופה תהיה מזערית.

ציפורים מבוגרות מחליפות את כל נוצותיהם פעם בשנה לאחר עונת הרבייה (לפני החורף).
בחלק מהמינים יש חילוף נוצות נוסף לפני עונת הקינון, שמתחלפות בו לרוב רק חלק מנוצות הגוף, אך לא האברות.
חילוף הנוצות מתרחש בסדר קבוע בכל מין, בדרך-כלל בהדרגה כך שאינו פוגע יותר מדי ביכולת המעוף של העוף.
בחלק מעופות המים נושרות כל נוצות התעופה בבת אחת, וכתוצאה מכך העוף אינו מסוגל לעוף במשך כמה שבועות.
מעטה הנוצות החדש עשוי להיות בצבעים שונים משל קודמו, ולכן במיני עופות רבים מתקבל "לבוש קיץ" ו"לבוש חורף".

[צבי דגן]

טופר
הטופר הוא בעצם הציפורן החדה של התוכי (או בע"ח אחר.
טופר - מבנה דמוי ציפורן, שלמעשה זהו סוג של קשקש.
הטופר מחובר בחזקה לקצה הפרק האחרון של האצבע, אותו הוא מקיף (בניגוד לציפורן, שמצויה רק בחלק העליון של הפרק).
הטופרים יכולים לשמש ככלי נשק (בדורסים), לאחיזה, לחפירה ועוד.
טופר של חתול

[צבי דגן]

כנף
איבר תעופה של העופות.
הכנפיים הינן הגפיים הקדמיות של הציפורים ואיברים אנלוגיים בחרקים, המאפשרים לרובם לעוף. בין כנפיהם של העופות ושל החרקים קיים שוני רב מבחינת מבנה, תפקוד והתפתחות אבולוציונית.
למרות שנוצות מכסות כמעט את כל הגוף של העופות, הרי שמטרתן העיקרית היא הרכבת הכנפיים.
המבנה המיוחד של הנוצות מאפשר ליצור משטח נרחב, (דבר המגביר את כוח העילוי) שמשקלו מועט.
כנפי העופות התפתחו במשך מאות אלפי שנים מרגליהם הקדמיות של הזוחלים אבותיהם הקדמונים של העופות.

[צבי דגן]

מקור
מקור - חרטום, פי הציפור, פה קרני וחד.
המקור הוא איבר חיצוני וגרמי המשמש כפה אצל בעל חיים, בעיקר במחלקת העופות.
המקור הקשיח משמש מלבד לאכילה, גם לאגירת מזון, לקטילת טרף, תפיסת חפצים, מישוש והכרת הסביבה, אחיזה וטיפוס על ענפי העצים, חיזור וניקיון הגוף.