מושגים כלליים

[צבי דגן]

דאייה
דאייה - צורת תעופה פסיבית, בכנפיים פרושות שאינן נעות כמעט.
דאייה אופיינית בעיקר לעופות גדולים (וכבדים יחסית), שהם בעלי שטח כנף גדול.
עופות אלו מנצלים זרמים של אויר חם, העולה למעלה, ומסוגלים לעלות עמו מעלה מעלה תוך השקעת אנרגיה מינימלית.

[צבי דגן]

דימורפי
דימורפי = דו צורתיות מינית, מתקיים בשתי צורות שונות, זאת אומרת שלזכר ולנקבה יש צבעים שונים וקל להבדיל בניהם על פי המראה החיצוני.
כמו אצל האקלקטוס:

רוב התוכים אינם דימורפיים וכדי לדעת בביטחון מי הוא הזכר ומי היא הנקבה, יש לערוך בדיקת דם גנטית שנעשית במעבדה.
ראה דוגמת הג'אקו:

---

דו צורתיות מינית היא מצב שבו יש הבדל במראה החיצוני בין הזכר לנקבה בכל ימות השנה.
לרוב, הזכר הוא הבולט יותר, לדוגמה: רעמת השיער של האריה, הצבעים החזקים של הפרפרים והזנב המפואר של הטווס - כל אלה מאפיינים את הזכרים.
אצל בעלי חיים מסוימים אין הבדל חיצוני בין הזכר לבין הנקבה במשך ימות השנה, ורק בעונת הרבייה מופיעה אצלם דו צורתיות מינית.
במקרים אלה על פי רוב הזכר מתכסה בצבעים עזים או "מצמיח תוספות" על גופו, כגון נוצות צבעוניות או קרניים.
לתופעה זו קוראים "לבוש כלולות".

[צבי דגן]

דימורפיזם - דו צורתיות מינית
בעלי חיים שהזכר נבדל מהנקבה במופע החיצוני, קיימים הבדלים משמעותיים בין הזכר לנקבה: בגודל, בצורה או בצבעים.
רוב התוכים אינם כאלה, אבל למיעוטם דו צורתיות מינית דוגמת האקלקטוס.

[צבי דגן]

דם קר - הטרותרמיים
בניגוד ליונקים ולעופות שיש להם טמפרטורת גוף קבועה ("דם חם" = הומיאותרמיות), הרי שיתר בעלי החיים, טמפרטורת הגוף משתנה בהתאם לסביבה ("דם קר" = הטרותרמיים).
בעלי חיים בעלי דם קר הם אלה, שטמפרטורת גופם משתנה לפי טמפרטורת הסביבה שלהם שבה הוא נמצא.

יצורים בעלי "דם קר" מווסתים את טמפרטורת גופם בעזרת הסתגלות והתאמה התנהגותיות, כמו חשיפה לשמש (או צל), מים או אוויר.
וכן באופן פיזיולוגי, כמו רעד - הפעלת שרירים או "התחרדנות" (חשיפת לשמש) בשמש או שכיבה על סלע / קרקע חמה.

[צבי דגן]

האנשה/פרסוניפיקציה
האנשה היא, ייחוס מידות אנושיות לחיות ודוממים; אנתרופומורפיזם, מתן אופי אנושי.
האנשה היא ייחוס תכונות אנושיות למי שאינו אדם (בעלי-חיים, חפצים דוממים, איתני הטבע, אלים וכן הלאה).
לפעמים יש לנו נטייה לייחס תכונות אנושיות לתוכים שלנו, ושוכחים שזו בעצם בעל-חיים ולא אדם.

[צבי דגן]

הגירה
הגירה - הוא מושג שמתאר מעבר קבוע של אוכלוסייה או חלק מאוכלוסייה ממקום אחד למקום אחר (תוך עזיבת המקום הראשון).

[צבי דגן]

הומוזיגוטי
טהור לתכונה גנטית אחד. שני הפקטורים הזוגות הם דומיננטיים או רצסיביים.
פרט הוא הומוזיגוט לגן כלשהו אם שני האללים של הגן המצויים בו הינם זהים. כלומר, הוא נושא שני עותקים של אותו אלל - אחד שמקורו באב ואחד שמקורו באם.
ביצורים דיפלואידים (בעלי שני עותקים של הגנום), כל פרט נושא שני עותקים של כל גן, אחד מקורו באב ושני מקורו באם. הפרט הנושא שני עותקים זהים של אותו הגן נקרא הומוזיגוט ביחס לגן זה, אם הוא נושא שני עותקים שאינם זהים הפרט ייקרא הטרוזיגוט.
פרטים שהם הומוזיגוטים בכל הגנום נקראים זן טהור. ניתן לקבוע האם פרט הינו הומוזיגוט בכל אתר בגנום (לוקוס) שהינו פולימורפי, כלומר בעל יותר ממופע יחיד של האלל, ולאו דווקא באזורים המקודדים המכונים גנים.

[צבי דגן]

החתמה

• זהו תהליך שבו צאצא נקשר להוריו והם אליו. ההחתמה מתרחשת מיד לאחר בקיעתו או לידתו של הצאצא.
  
• תהליך ההחתמה מתבסס על מנגנון תורשתי, המשתנה ממין למין.
  
• בתהליך (פרוצדורה) של "האכלת-יד" נעשית "החתמה" בין האדם לבין התוכי ולהפך.
  
• מטרת ההחתמה בטבע היא ליצור קשר בלתי ניתק בין הצאצא להוריו, על מנת שיוכל לאתר את הוריו כדי שיגוננו עליו בתנאי סכנה, וכדי שיזינו אותו עד אשר יהיה לבוגר ויוכל לדאוג לכל מחסורו בתנאים רגילים. ההחתמה יוצרת גם מחויבות של ההורה כלפי הצאצא. מחויבות זו כוללת את הזנתו, שמירתו ולימודו של הצאצא דברים חשובים כגון תעופה ושחייה.
  
• חוזק ההחתמה שונה בין מין למין; בחלק מהמינים, כאשר הפרט מגיע לבגרות ההחתמה מוחלפת בהתנהגות הנורמטיבית למין. אצל מינים רבים ההחתמה נדרשת לבגרות המינית, וכאשר הפרט מחפש בן זוג, הוא מחפש בן זוג מאותו מין אליו הוחתם.
  

אופן ההחתמה

• ברגעים הראשונים לאחר הלידה או הבקיעה קיים פרק זמן, השונה בין מין למין, שבו החושים נמצאים במצב של רגישות יתר.במצב זה יש קליטה משופרת של כל הסביבה, דרך מלוא החושים, ובמצב זה מתרחשת, על פי רוב, ההחתמה.
  
• אפרוחי האווז, למשל, מוחתמים על ידי הראשון ההולך לפניהם. אפרוחי הברכיות מוחתמים על ידי קולות געגוע, תנועה, וגודל גוף מסוים. אצל דגי הסלומון ההחתמה באה לידי ביטוי בהקשרות להרכב המים, כך שאותם דגים יחזרו למקור המים בו הושרצו ע"מ להתרבות בו מאוחר יותר.
  
• מאפייני ההחתמה "צרובים" באופן גנטי בכל מין. אם מין מסוים מוחתם על ידי ריח, הוא יכיר את הריח הזה כבר מלידתו, ללא כל התנסות פיזית בריח, ובפעם הראשונה שהוא יחוש בריח הזה – הוא יוחתם.
  
• לאופי החברתי של כל מין יש השפעה על חוזק ההחתמה. בעל חיים המנהל אורח חיים חברותי יושפע מההחתמה יותר מאשר בעל חיים המקיים אורח חיים אינדייווידואליסטי.
  

החתמה למין אחר
כיוון שהצאצא נולד כ"טאבולה ראסה" (לוח חלק), החתמה יכולה להתבצע על ידי כל מי שעונה לקריטריונים הנדרשים על ידי הצאצא - כך, בעלי חיים, כדוגמת התוכים, שנולדו אצל בני האדם רואים, לעתים, את המטפלים שלהם כהוריהם האמיתיים, ובהתבגרם יכולים הם אף לראות בהם בני זוג פוטנציאליים. בגני חיות מתבצעת לעתים קרובות החתמה על ידי אדם, דבר הגורם לכך שקל יהיה לטפל בהם, לעומת זאת זה גורם להם לקשיים בהתרבות ובחיי החברה.

---

מידע נוסף
הראשון שהגדיר את התופעה היה החוקר האוסטרי קונרד לורנץ.
התופעה התייחסה לאפרוחים שנוהגים לעקוב אחר כל דבר ראשון שנקלע בדרכם, מיד לאחר הבקיעה מן הביצים.
לורנץ הבחין כי אפרוחי האווזים שגידל בביתו, עקבו אחריו לכל מקום, משום שהוא היה היצור הנע הראשון שהזדמן לסביבתם הטבעית.
לורנץ ראה, שכדי שאפרוחיו יכנסו למים וישחו, הוא צריך קודם להיכנס למים.
האפרוחים הוחתמו על ידי לורנץ, ואי אפשר היה לשנות זאת יותר.
מרגע זה הם העדיפו אותו והתעלמו מבני מינם.
אומנם זה קצת דומה גם אצל תוכים אבל זה לא קורה בדיוק כך ויש להבחין בדקויות.
ומי שלא יודע להבחין, זו בעיה שלו.

אפשר להשתמש במושג "החתמה" גם אצל יונקים או בעלי חיים אחרים, אבל אצל התוכים שלנו, אנחנו מתכוונים לא רק ל"חתמה" אלא - לכל תהליך החברות.
אם במושג "החתמה" מתכוונים רק לעובדה שהגוזל פותח את הפה בזמן שהאדם מאכיל אותו - זה בסדר.
אבל בד"כ אנחנו לא מתכוונים רק לזה אלא לכל התהליך שבו התוכי לומד לחיות בחברת בני האדם, וזה נקרא "חיברות".

• הנה סרטון שמדגים את ההחתמה של אפרוחי ברווז: 
  
  
  

• וכאן סרטון שמגדים "החתמה של יונקים"
  
  
  
  

[צבי דגן]

החתמה (Imprinting)
"החתמה" או הטבעה (Imprinting) הוא ניצול תכונה מולדת של אפרוחים לראות ביצור הראשון שנגלה לעיניו כ"הורה", (האכלת-יד היא האמצעי להקל על תהליך חברות).
מגדלי התוכים נוהגים לנצל תכונה זו במטרה לגדל תוכי בכדי שיהיה קל יותר לְחַבְרֵת אותו מאחר שהתוכי מתייחס לבעליו כהורים ורואה את בני האדם כחלק מהלהקה שלו.
מידע נוסף
הראשון שהגדיר את התופעה היה החוקר האוסטרי קונרד לורנץ.
התופעה התייחסה לאפרוחים שנוהגים לעקוב אחר כל דבר ראשון שנקלע בדרכם, מיד לאחר הבקיעה מן הביצים.
לורנץ הבחין כי אפרוחי האווזים שגידל בביתו, עקבו אחריו לכל מקום, משום שהוא היה היצור הנע הראשון שהזדמן לסביבתם הטבעית.
לורנץ ראה, שכדי שאפרוחיו יכנסו למים וישחו, הוא צריך קודם להיכנס למים.
האפרוחים הוחתמו על ידי לורנץ, ואי אפשר היה לשנות זאת יותר.
מרגע זה הם העדיפו אותו והתעלמו מבני מינם.
אומנם זה קצת דומה גם אצל תוכים אבל זה לא קורה בדיוק כך ויש להבחין בדקויות.
ומי שלא יודע להבחין, זו בעיה שלו.
אפשר להשתמש במושג "החתמה" גם אצל יונקים או בעלי חיים אחרים, אבל אצל התוכים שלנו, אנחנו מתכוונים לא רק ל"חתמה" אלא - לכל תהליך החברות.
אם במושג "החתמה" מתכוונים רק לעובדה שהגוזל פותח את הפה בזמן שהאדם מאכיל אותו - זה בסדר.
אבל בד"כ אנחנו לא מתכוונים רק לזה אלא לכל התהליך שבו התוכי לומד לחיות בחברת בני האדם, וזה נקרא "חיברות".

• הינה סרטון שמדגים את ההחתמה
  
  
  

ראה גם בקישורים האלה:

• החתמה
  

• האכלת יד
  

[צבי דגן]

הטרוזיגוטי
הטרוזיגוטיות היא מונח בגנטיקה המבטא שוני בין אללים ביצורים דיפלואידים.
יצור הוא הטרוזיגוט בגן מסוים אם הוא בעל שני אללים שונים באותו לוקוס. לפי הגנטיקה הקלאסית או המנדליאנית האלל הדומיננטי יהיה זה שהתכונה שהוא מקודד אליה תבוא לידיי ביטוי במראה. לשם המחשה ניקח גן בעל 3 אללים פוטנציאליים : C,B,A. בכל פרט יכולים להיות צירופים שונים של אללים. אם שני האללים זהים, פרט זה יהיה הומוזיגוט בגן זה, למשל : BB. לחילופין פרט יכול להיות הטרוזיגוט בגן זה, למשל : AC, או BA.